רש"י על זבחים פ״ו ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים פ״ו ע״ב:ג׳ רש"י על זבחים פ״ו ע״ב:ה׳ »

1 זבחים פתח ↗

מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: בְּכׇל יוֹם תּוֹרֵם אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים – בַּחֲצוֹת. בָּרְגָלִים – בָּאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן?

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה היו תורמין. מלא המחתה. עמש"כ בפסחים כו בדבריו:

3 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

מ"ע להקריב וכו' דכתיב מיום השמיני והלאה. וקשה לי דהנה במל"מ הקשה שלא הביא רבינו דאסור להקדיש מחו"ז אך י"ל דרמז רבינו במש"כ כמקדיש מחו"ז דמקדיש בע"מ עובר וכן נראה דעת בעל המגיה במל"מ אולם קשה לי דהנה רבינו לא הביא הדרשא דלילה לקדושה וכבר עמד ע"ז בכ"מ בפ"ג דבכורות רק די"ל כיון דרבינו לא הביא כלל דאסור להקדיש מחו"ז לכן השמיט דלילה לקדושה אבל מאחר שבארתי דרבינו מדמה לבע"מ עובר דאסור להקדיש א"כ יקשה למה לא הביא הך דלילה לקדושה דבליל ח' רשאי להקדיש מחו"ז ועוד קשה לי דהנה בחולין מסיק דר' אפטוריקי יליף מליל שמיני ירצה והא דניתק לעשה ילפינן מקרא בשמונה ימים תתנו לי דא"ל דמזה יליף רא"פ לילה לקדושה זה אינו דבכור לא צריך להקדיש רק לכתחלה וא"כ רבינו דפסק לעיל דהו' ניתק לעשה מקרא דבשמונה ימים א"כ ליכא כלל קרא דלילה לקדושה וא"כ הו"ל לרבינו לכתוב דניתק לעשה דקרא דביום השמיני תתנו לי דהא קרא דמיום השמיני והלאה אתי דלילה לקדושה ולכן נראה ליישב דהנה הא דלילה לקדושה איתא בזבחים יען לילה לאו מחוסר זמן ורבינו בפ"ג ממחכ"פ פסק לילה מחוסר זמן כמש"כ הכ"מ א"כ לכן אין יכול להקדיש ולית הלכתא כר' אפטוריקי דלילה לקדושה ולכן מוקי קרא לנתוקי לאוי. ועוד י"ל דהנה קיי"ל בקדשים לילה הולך אחר היום וא"כ ל"ל לילה לקדושה דרבינו סובר דהאי סברא רק כמו דאמרינן בזבחים אין מחוסר זמן לבו ביום הה"ד בלילה כן אבל כיון דקיי"ל דלילה הולך אחר היום ל"ש מחוסר זמן בלילה כמו דאין מחוסר זמן לבו ביום כדאיתא במנחות דף ה' דלילה שאני דהו'כיום השביעי ולכן סובר דאף בלילה אסור להקדיש ולא דרשינן לילה לקדושה רק אתי לנתוקי לאוי ועוד כיון דקיי"ל דלילה הולך אחר היום ל"ש כלל דרשא דלילה לקדושה יום להרצאה דהא קרא אתיא שפיר כפירש"י דכשנולד יום א' בבוקר א"כ כלה יום שביעי כלו בבוקר ביום השמיני ומתחיל יום השמיני ולכן כתיב מיום השמיני ירצה דיום הז' פונה והולך לו ונכנס יום השמיני ואין קושיא אקרא כלל ומנ"ל לדרוש כלל דלילה לקדושה אע"כ דרא"פ ס"ל דלילה לא הולך אחר היום א"כ לא קיי"ל כרא"פ אמנם יש לדחות דהנה בח"ס סי' ט"ו כתב דלכן לא דריש רא"פ כן אקרא דביום השמיני תתנו לי יען דבכור אין צריך שכבר קדוש א"כ לילה הולך אחר היום והקרא אין סותר כלל דכשכלה שביעי ונכנס שמיני מעל"ע בקרבנות דקודם שמקדישו הו' חולין שפיר דייק דהא יום ז' כלה בערב דליל ח' ליום שמיני נמנה א"כ קרא סותר אלא אתי דלילה לקדושה א"כ נסתר מש"כ דהא קודם הקדישו חולין הו' והלילה אזלא ליום שלאחריו. אך באמת קשה לי אדברי ח"ס ז"ל דבזבחים דף י"ב קאמר ר"פ אפי' תימא מאורתא מפריש ואין מחו"ז בלילה ומייתא דרא"פ וקשה מאי ראי' מרא"פ דאין מחוסר לבו ביום דלילה בחולין ליום שלאחריו לכן שייך אמח"ז לבו ביום וכשר לקדושה אבל בק"פ כבר קדוש הוא א"כ הלילה הו' כיום אחר שפיר הו' מחו"ז אך י"ל עכ"פ אי אפריש ולא הקדישו הו' חולין ושייך אמח"ז לבו ביום, לכן מחוורתא כתי' הראשון כיון דס"ל במח"כ לילה מחו"ז ע"כ לית הלכתא כרא"פ. והנה בכ"מ נתקשה שם אמאי פסק דלילה מחו"ז דהא ר"מ סובר דאין מחוסר זמן ונראה ליישב דתליא בפלוגתא דאיתא בזבחים דף ק"כ דפליגי אי לילה פסול בבמה דאי פסול בבמה הו' לילה מחו"ז ורבינו ס"ל דפסול לילה בבמה לכן ס"ל מחו"ז, וכן יש להוכיח מתמורה דף כ"ב דאמרינן אבידת לילה לא שמה אבידה משום דלא חזיא כלל לא לגופא ולא לדמי ולכאו' קשה לפמש"כ תוס' זבחים דלילה קיל ממחוסר זמן דנוהג בבמה והרי מחו"ז סובר ר"ש דקדוש דחזיא למחר ובאשם בן שתים סובר דאין קדוש כדאיתא בתמורה דף י"ט ועברה שנתה הו' כמו אשם בן שתים וכש"כ ליל דקיל ממחו"ז א"כ איך סובר רבא דלילה גרע מעברה שנתה וע"כ לומר דרבא סובר דלילה הו' מחו"ז וסבר דהאי מחו"ז גרע דלא חל הקדש כלל משום דלא קרב לעולם בלילה אפי' לרבנן דר"ש באשם בן שתים א"כ מוכח מרבא תרתי חדא מדקאמר דלא חזיא כלל לדמי ע"כ דלא קדיש מוכח דלית הלכתא כרא"פ דבלילה רשאי להקדיש אלא ס"ל דאסור להקדיש ואם הקדישה אינה חל כמו לר"ש באשם בן שתים וכן מוכח דאין קרב בבמה דאי קרב בבמה אמאי ס"ל דל"ש אבידה הא חזיא בלילה בבמה כדאמרינן בעלמא שכן כשר בבמה במנחות דף ז' ובכמה דוכתין וכן סובר לילה מחו"ז ורבינו בפ"ה מפסהמ"ק פסק כרבא ולכן סובר נמי דלילה מחו"ז ועיי' תוס' דף קי"ד דמה דלא חזיא כלל חל הקדושה אבל מה דחזיא במק"א לא נחית קדה"ג אך בדף י"ט כתבו דהקדיש מחו"ז קדוש אף בלילה דלא חזיא אף לדמי וא"ש דהשמיט רבינו דר' אפטוריקי ומוקי קרא לנתוקי לעשה אך יש לעיין דלכאו' הא דפליגי בפסול לילה אי עלה ירד דתליא אי לילה מחו"ז ורבינו פסק דעלה לא ירד ודו"ק. אח"ז ראיתי במנ"ח שעמד ע"ז דרבינו לא הביא דין זה דלילה לקדושה יום להרצאה וכן בה' בכורות לא כתב דבליל שמינית נכנס להתעשר ובכ"מ שם עמד ע"ז וכתב ליישב דלכאו' קשה עוד דלא ביאר כלל מה דין בליל שמינית אי הו' כמחו"ז או דאינו מחו"ז רק דהוא לילה א"ר להקרבה רק די"ל דתוס' כתבו שם מאי נ"מ אי פסול משום מחו"ז או מחמת לילה ותי' דמחמת לילה אם עלה לא ירד וכיון דרבינו בפ"ג מפסהמ"ק כתב דאם עלתה תרד א"כ אין נפ"מ ואין צריך לכתוב מאי דינה אך קשה דפ' י"ח מה' מע"ק כתב השוחט מחו"ז כגון בתוך ז' ימי הלידה פטור בחוץ הואיל ואינו מתקבל בפנים ובשוחט בלילה חייב א"כ יש נפ"מ דמשום מחו"ז פטור אם שחט בחוץ וכ"ל דבליל ח' אף דהו' מחו"ז חייב דש"ה דהתוס' הקשו משלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות היכל דפטורים ותי' דמחוסר מעשה אבל לילה אמח"ז א"כ כיון דלילה אמח"ז משום לילה אף דהו' מחו"ז מחמת קודם ח' ימים חייב כיון דראוי' לבוא לפנים בו ביום דלילה לא הו' מחו"ז א"כ אין נ"מ ע"כ לא הביא רבינו זה אך אכתי קשה הא רבינו ס"ל בפ"ג ממחוכ"פ כחזקי' דלילה הו' מחו"ז א"כ גם בלילה א"ח משום ש"ח דהו' מח"ז אלא דא"כ קשה לאידך גיסא אמאי בשחט בלילה פסק דחייב מ"ש מפתיחת דלתות היכל דפטור עכ"פ קשיא אמאי לא הביא רבינו לחלק בין תוך ז' לבין ליל שמינית עכ"פ יצא מזה ליישב דרבינו לא הביא הך דר' אפוטרקי דלית לי' כלל דרא"פ דגם בליל שמינית אסור להקדיש ע"כ לא הביא רבינו הך דינא דלילה לקדושה יום להרצאה אבל מדברי הראב"ד פ"א מפ"א נראה דפסק כרא"פ דלילה לקדושה יום להרצאה עכ"ד ובס' מע"ח כתב ליישב דלכן לא הביא רבינו הך אפטוריקי דס"ל דלהלכה כרשב"ג דתוך ז' ימים איכא חשש נפלא פי' בחולין א"כ ל"ק קראי דשבעת ימים תחת אמו מחשש נפל ובלילה שרי מיום השמיני והלאה אפי' לקרבן ראוי' בין לקדושה בין להרצאה את"ד. ונראה להוכיח מש"ס נזיר דף ז' דפריך אי הכי יומי נמי הא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד התם לאו דמיפסק מהדדי הוא מאי קאמר חד יומא ולעולם לא מיפסקי מהדדי וכתבו התוס' פי' הערב שלפני היום לענין שבת ויו"ט וליכא לאפוקי מיומא דבתרי' אלא כל הימים נוגעים זה בזה א"כ לילה לאו מחו"ז אבל רבא שם איתא דאמר למה לך לאקשויי כולי האי שאני התם דהא קתני הריני נזיר אחת א"כ לדידי' שפיר אמרינן דיומא מיפסקי מהדדי מדכתיב ויהי ערב ויהי בוקריום אחד א"כ לדידי' שפיר י"ל דלילה מחו"ז דלילה דתרי מיפסקי מיומא דקמי'. התוס' זבחים י"ב ובכמה דוכתין הקשו ל"ל קרא דביום השמיני דיום להקרבה ולילה לקדושה תיפק לי' דהא בלילה פסול להקרבה ונראה לפמש"כ רש"י זבחים דף פ"ו ד"ה וברגלים דשוחטין מע"ש וכ"כ תוס' יומא פ"א גבי האר"א ק"ש עם אנשי משמר לא יצא וח' דתמיד הי' קודם הנה"ח בעהש"ח ומבואר בירושלמי בריש ברכות דמעה"ש עד שיאור המזרח ד' מילין ומשם עד נה"ח ג"כ ד' מילין וא"כ לפי"ז י"ל משום לילה לא מיפסל מעה"ש אבל לענין מחוסר זמן לא הו' יום הראוי להקרבה עד שהאיר המזרח כמו בעומר דמתיר משהאיר המזרח ואולי נמשך זמן איסורו עד הנה"ח כדתנן במגילה דף כ' לכמה דברים לא הו' יום לכתחלה עד שתנץ החמה רק דאולי גם הכונה נה"ח משהאיר המזרח כמוש"כ בפ"ה מביאת המקדש אבל עכ"פ קודם שהאיר המזרח ל"ה יום לענין מחו"ז ושפיר צריך קרא ודו"ק. והנה התוס' ביבמות דף ע"ז כתבו הא דדרשינן ליתן בוקר שני לשריפתו היינו כיון דאין שורפין ביו"ט א"כ מאי קשיא לי' ר' אפטוריקי הא קרא שפיר קאמר שבעת ימים תהי' תחת אמו דהו"א כיון דאף במעי אמו יכול להקדישו כדאיתא בתמורה פ' כיצד מערימין והו"א גם כשיצא לאור עולם רשאין להקדישו עתוס' בכורות דף ט"ז ועמד עליו הגליון הש"ס אבל הדבר מבואר כמוש"כ דכונת התוס' להך דפ' כיצד מערימין דיכול להקדישו לעובר במעי בהמה וכ"כ בשמקב"צ זבחים דף י"ב כדברינו אבל עיקר הכונה דביום ח' דזמנו להקריב אז רשאין להקדיש וג"כ אבל מעיקרא לא הו' רשאין להקדישו אף דבמעי אמו מקדישין א"כ שוב הו' כקובע זמנו ביום ח' וע"כ אין רשאין להקדישו רק ביום ח' ואין דומיא דקראי אהדדי כלל כיון דבשביעי אין מקדישין ובלילה אינו זמן הקרבה קבע זמנו ביום השמיני להקדישו ג"כ עוד קשה לי מנ"ל לר' אפוטריקי לדרוש לילה לקדושה הא מצי מוקי קרא בולדות קדשים דלילה הולך אחר היום ולא מתכשר לקרבן אלא מיום השמיני כמו בבכור אבל לענין הקדש אין חילוק דגם מקדושה בלילה אין להקדישה דבאמת אין סברא לחלק כיון דמקדישה איקרי קרבן כמוש"כ רשי' יומא דף ס"ג ב"נ למה יהא יכולין להקדיש הא איקרי מיד קרבן כשמקדיש ועדיף לאוקמי' קרא בולדות קדשים לא לילף מזה דלילה לקדושה. עוד בענין ליל ח' נראה לי ראי' מירושלמי דף ג' מילואים מהיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אין תימר מן הקרבנות לילה הולך אחר היום אין תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה אף דשם הגי' מהופכת אבל הדבר פשוט שלזה נתכוין הירושלמי והיינו כיון דאיתא במס' שבת דאותו יום נטל עשר עטרות שהוא יום ראשון למעשה בראשית א"כ הא דכתיב שבעת ימים תשבו יומם ולילה א"כ נמנה יום אחד עם הלילה שלפניו וכלו שבעת ימים ש"ק ולא הי' לאחריו כשכלה שבת כלה שבעת ימים כמו במעשה בראשית או תימא כיון דבמקדש קאי נמנה כמעשה הקרבנות א"כ נמנה מיום א' ולילה שלאחריו יום אחד וכשכלה שבת נמנה עוד לילה עם השבעת ימים.

3 רש"ש על מגילה פתח ↗

במשנה עד שתנץ החמה. הט"א כ' בפשיטות דכל הני דחשיב במתניתין דלקמן ג"כ דינייהו דלכתחלה צריך להמתין עד הנה"ח וכ"כ שם וק"ל מ"ש תמיד דמשמע במס' תמיד וביומא דלכתחלה קודם הנץ וא"ל משום דכהנים זריזין הן דהא לקמן חשיב ג"כ מוספין ושארי עבודת כהנים ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה"ח דכולא ש"ס דהוא ד' מילין מעה"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות וראיה לדבר מהא דאמרינן בר"ה ל ושם אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש"א בסוכה נא ב בתד"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה"ח וכ"מ מפרש"י ריש פסחים בד"ה הבוקר אור וד"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות סח האיר מזרח הוא הנה"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב"ר פ"נ דמע"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה"ח ד' מילין וע"ש במ"כ ובגמרא שלנו בפסחים צד אמרו דמע"ה עד הנה"ח ד' מילין ש"מ דהוא הוא האיר המזרח וש"מ דיש עוד זמן הנקרא נה"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין ובזה יש מקום לגי' הישנה ברמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"א וכפי מש"כ שם הכ"מ בשם מהרי"א אך לפ"ז צ"ע מאי דאמרי' בברכות יב דלא מטא זמן יוצר אור וכן הא דאמרינן ביומא הקורא א"ש עם אנשי משמר ל"י הלא שחיטת התמיד משהאיר המזרח דהוא הנה"ח ואחר כך זריקת דמו הפשטו וניתוחו וסידורו על הכבש ומליחתו ואחר כ"ז ירדו ללשה"ג לקרות שמע וכן צ"ע מש"כ התוס' ביומא שם דהתמיד היה קודם הנה"ח בע"ה וכן רש"י בזבחים פו ב ד"ה וברגלים כ' לשחוט ולהעלות התמיד בע"ה:

4 זבחים פתח ↗

5 זבחים פתח ↗

1 מתיב רב כהנא - אדרב דאמר חציו להרמה דמשמע דקודם חצות לאו שעת הרמה היא אפילו מן הנעשין דשן:

2 היו תורמין - תרומת הדשן מלא מחתה ונותנה במזרחו של כבש:

3 וברגלים מאשמורת הראשונה - ומשום דנפישי קרבנות ונפיש דשן וצריך להעלותן לתפוח שבאמצע המזבח ולסדר את המערכה בלילה שיוכלו לשחוט ולהעלות התמיד בעלות השחר:

4 ה"ג ואי חצות דאורייתא היכי מקדמינן - ל"ג והיכי מאחרינן:

5 א"ר יוחנן גרס ולא גרסינן אלא:

3 רש״ש על משנה מגילה פתח ↗

במשנה עד שתנץ החמה. הט"א כתב בפשיטות דכל הני דחשיב במתני' דלקמן ג"כ דינייהו דלכתחלה צריך להמתין עד הנה"ח וכ"כ שם. וק"ל מ"ש תמיד דמשמע במס' תמיד וביומא דלכתחלה קודם הנץ וא"ל משום דכהנים זריזין הן דהא לקמן חשיב ג"כ מוספין ושארי עבודת כהנים ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה"ח דכולא ש"ס דהוא ד' מילין מעה"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות וראיה לדבר מהא דאמרי' בר"ה ל' ושם אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש"א בסוכה נ"א ב' בתד"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה"ח וכ"מ מפירש"י ריש פסחים בד"ה הבוקר אור וד"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות ס"ח האיר מזרח הוא הנה"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב"ר פ"נ דמע"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה"ח ד' מילין וע"ש במ"כ ובגמ' שלנו בפסחים צ"ד אמרו דמע"ה עד הנה"ח ד' מילין ש"מ דהוא הוא האיר המזרח וש"מ דיש עוד זמן הנקרא נה"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין ובזה יש מקום לגי' הישנה ברמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"א וכפי מש"כ שם הכ"מ בשם מהרי"א. אך לפ"ז צ"ע מאי דאמרי' בברכות י"ב דלא מטא זמן יוצר אור וכן הא דאמרי' ביומא הקורא א"ש עם אנשי משמר ל"י הלא שחיטת התמיד משהאיר המזרח דהוא הנה"ח ואח"כ זריקת דמו הפשטו וניתוחו וסידורו על הכבש ומליחתו ואחר כ"ז ירדו ללשה"ג לקרות שמע וכן צ"ע מש"כ התוס' ביומא שם דהתמיד היה קודם הנה"ח בע"ה וכן רש"י בזבחים פ"ו ב' ד"ה וברגלים כ' לשחוט ולהעלות התמיד בע"ה:

« רש"י על זבחים פ״ו ע״ב:ג׳ רש"י על זבחים פ״ו ע״ב:ה׳ »